מושב נהלל תוכנן בתחילת המאה ה-20 על ידי ריכארד קאופמן בכוונה לבטא את ערכי השוויון של ההתיישבות העובדת, לרבות חלוקת משאבים, קהילתיות ושיתוף. בעוד מוסדות הציבור נבנו בקנה מידה גדול והושקעו בהם משאבים רבים, מבני המגורים היו כולם זהים בתחילה- קוביות בטון פשוטות, כל אחת מונחת בעדינות במגעה של הפרוסה עם דרך העיגול הפנימית. הדבר תאם את הרעיונות של צניעות ופשטות כמו גם את חוסר המשאבים שהיה אופייני לאותה התקופה.
המושב שוכן על גבעה נמוכה בלב העמק, על קרקע שטוחה שהיטיבה לקבל את מבנה העיגול, וסביבה הרים ונופים משתנים ללא הרף על פי נקודות המבט. הסביבה הפנורמית מקבלת לתוכה את המבנה ומעניקה לו איכות של נוף בפני עצמו: באין קפלי קרקע או גדרות, ניצב המבנה חשוף למבט במלואו.
שאלתי את עצמי כיצד אוכל לשאול משהו מהנוף ולהשתמש בו בצורה אבסטרקטית בתכנון הבתים בעמק. החלטתי להתבונן בכמה אדריכלים המתעסקים, להבנתי, עם סוגיה זו.
ריכרד קאופמן, נהלל- מבט פרספקטיבי. מקור: ארכיון נהלל.
בנייה בנוף שטוח דורשת שילוב מאפייני הנוף בפרטי המבנה, זאת בשונה מבניה בשטח הררי המאלצת את המבנה להיות חלק מהנוף. פני שטח מישוריים ובלתי משתנים מעודדים את בניית הבית כנוף. מבנה כזה ישתתף ביצירת הנוף וישנה אותו במקום לנסות ולהיבלע בתוכו. הדרך לעשות זאת היא תוך הפשטת הסביבה; לקיחת מאפיינים חזותיים וחומריים ממנה כדי לעצב מהם נוף, מלא הבעה אמנם, אך לא חריג ומנוכר לסביבתו.
האדריכל האמריקני פרנק לויד רייט פעל בדרך זו בעת שתכנן את "בתי הערבה" באילינוי. במבנים אלה, יצר מישורים אופקיים המרמזים לנופי הערבה הריקים ורחבי הידיים ולאופק המשתרע סביבם ומעניק למבט תחושת אינסוף. באמצעות המשטחים שהיוו גורם מבני עיקרי פירק האדריכל את נפחי הבתים המסורתיים. הנוף נכנס למבניו של רייט באמצעות ההפשטה תוך תכנון כולל מדוקדק החל מהמעטפת החיצונית של הבית וכלה בכל פרטי תכנון הפנים שלו. שילוב של חומריות מסורתית בהקשר חדש שימש את רייט ליצירת אדריכלות בעלת קשר למקום אך בו בזמן חדשנית.
Frank Lloyd Wright, The Frederick C. Robie House, Chicago, Illinois, 1909–10, Photos from Columbia University in 'Arch daily'
Frank Lloyd Wright, The Frederick C. Robie House, Chicago, Illinois, 1909–10, Photo by
Thomas A.Heinz in 'Arch daily'
המבנים של האדריכל הפיני אלבר אלטו מייצרים מודרניזם חומרי המתייחס להקשר ולתרבות המקומיים ונטוע היטב בקרקע כחלק מהמבע הנופי. בהיותו מודרניסט, יצר אלטו צורות מופשטות אך עשה זאת באמצעות חומריות הנטועה עמוק במקום ובתצורת הקרקע ומוסיפה חמימות וביתיות למבנה כולו. תתי החלוקות של המבנה מייצרים עומק ועניין וכמו רייט, עיצב אלטו בעצמו את רוב חלקי הפנים של המבנה ליצירת מסר כולל עם מוטיבים אומנותיים (Craft) הקשורים לטבע ולמסורות מקומיות. המבנה של אלטו נוצר כמחווה לנוף בו הוא מתקיים, היה זה יער, גבעה או מישור.
Alvar Aalto, Maison Louis Carre, France, 1959, Photos by Samuel Ludwig in 'arch daily'.
"... מה שנקרא יופי תמיד מתפתח מתוך מציאות החיים, ולפיכך אבותינו, כיוון שנאלצו בלית ברירה לחיות בחדרים אפלים, הקדימו לגלות את היופי שבצללים, ועד מהרו גייסו את הצללים כדי ליצור יופי. למעשה, יופיו של החדר היפני מתקיים כל כולו בין גווני הצל והאור, ופרט לכך אין בו דבר." (טניזקי, 2013)[1]
המבנים של טדאו אנדו היפני הופכים את האור לחומר וכך הצורך בשימוש בחומר פוחת. משחקי אורות וצללים הם חלק מהותי במבנה של אנדו, המשתנה עמם לאורך היממה ועונות השנה. החיבה לצללים וההבנה שתאורה איכותית אין פרושה הצפת המבנה באור נטועה עמוק בתרבות היפנית. כניסה מדודה ומדויקת של אור למבנה, ולאו דווקא חזית שקופה לחלוטין, עשויה להתאים לאקלים הישראלי יותר מקירות זכוכית ויש בה כדי לחולל חוויה מבנית רבת עניין, שכן האפלולית מעניקה באופן זה לאור את תפקידו המרכזי במבנה. מבניו של אנדו ניצבים כנטועים בתוך הנוף ופעמים רבות הם מתערבים בפני הקרקע, חופרים בה ויוצאים ממנה ואף מייצרים פני קרקע חדשים. באדריכלות מסוג זה המבנה נהפך לחלק מהקרקע וחושף בתוכו אלמנטים בסיסיים כגון מים, אדמה ושמיים. מבנה כזה אינו מייצג את הנוף בתוכו, הוא נכנס אליו ומשנה אותו מבפנים.
Tadao Ando, Koshino House, Japan, 1984, Photos by Kazunori Fujimoto in 'arch daily'.
שלושה אדריכלים גדולים, לכל אחד מהם יחס שונה לנוף.
עריכה: עפרה רגב.
[1] טניזקי, ג'ונאיצ'ירו, תרגום: דורון ב.כהן, "בשבח הצללים", אסיה הוצאה לאור, רמת השרון, 2013
לקריאה נוספת:
Comments