החומר הוא התחושה של הבית, הוא המגע שלו. הוא מייצר חום או קור, הוא עוטף את הצורה ומעמיק את הרושם. החומר הוא השימוש שלנו, ממנו עשוי היומיום שלנו.
מתוך רצון ליצור בית שהוא חם וחומרי, התחלתי בחיפוש אחר חומרים מן הטבע. אלו הם חומרים שיודעים להתיישן, שנהיים יפים עם הזמן וההשתנות. שבדומה לבני אדם לא יכולים להסתיר את הזמן וכך הם מייצרים הרגשה של אמת חומרית, כנות ופשטות. בית יכול להשתבח עם השנים כאשר הוא מקיף עצמו צמחים ועצים, אבנים ופינות משחק. גם חומרי הבית עצמו יכולים להיות חלק מההשתנות הזאת של החיים ועם הזמן לתת הרגשה של מבנה שכאילו היה שם מאז ומעולם.
צילום: נעמה דגן
לפי מסורת האסתטיקה היפנית תהליכים טבעיים של שינוי מהווים גורם פעיל ומכריע בארכיטקטורה וביצירה בכלל. לפן זה של האסתטיקה היפנית קוראים ואבי-סאבי. הכל ארעי, הכל חולף ומתכלה ונתון בשינוי מתמיד. שינוי מתמיד זה, הוא, לפי הוואבי-סאבי, הקבוע האסתטי של הטבע. כמו כן, וזה עקרון נוסף של תורה זו, אין דבר בטבע שהוא מושלם. את השאיפה לשלמות התכנון והביצוע (המאפיין את הפאר המהודק והרשמי של טקס התה היפני שקדם לו), החליף הוואבי-סאבי בהפיכת הפגימוּת ואי-השלמות לגורם אסתטי שעוצמתו רבה גם בשעה שהוא לוחש.
"דברים שהם ברוח הוואבי-סאבי הם ביטויים של זמן שקפא. הם עשויים מחומרים שהם רגישים להשפעות מזג האוויר ולמגע יד האדם..."(קורן, 2003)[1]
ההשתנות העקרונית של הוואבי-סאבי אמורה לקיים שיח מתמיד עם יציבותו ובטחונו הבלתי מעורערים של המבנה ולחזקם. הזמן נרשם בדרך זו על המבנה כיופי המעיד על עמידותו. איתני הטבע משאירים עליו את חותמם מבלי לקעקע אותו ולהחרידו משלוותו הביתית. הוואבי-סאבי קורא תיגר על "המוכר" ו"הנכון" ומציע לנו התבוננות יומיומית מתחדשת. הפשטות היא במהות הוואבי-סאבי, המעודד חסכנות, צניעות וסדר חשיבות שבראשו הפרטים הקטנים של חיינו. שהרי אנחנו ועולמנו הננו בעולם וחלק ממנו. היופי, לפי תפיסה זו, הוא מהות מובנית. היא ניתנת להשגה באמצעים פשוטים, צמצום והשקעת אנרגיה ממוקדת (שם).
בתחילת חייו, עלול הבית לתת לנו תחושה של קור בהיותו מוקף עצים צעירים וצמחיה נטועה וכמו כן תחת נטל הקניה המהירה של ריהוט הכרחי. חומרים טבעיים יעניקו לבית חום למן ההתחלה ויתנו לו מרחב נשימה לצמוח ולהשתנות עם הזמן והמשפחה.
צילום: נעמה דגן
חומרים טבעיים עלולים להיות יקרים יותר מתחליפיהם. פרקט למינציה וגרניט פורצלן יהיו זולים יותר מעץ טבעי או ריצוף אבן ובטון. התחליפים הללו נחשבים שימושיים יותר מכיוון שהם עקרים: אטומים לסביבה, אינם מגיבים אליה ואינם מושפעים ממנה. בסיועם יראה הבית חדש לאורך זמן וידרוש תחזוקה מזערית. אירועי היומיום לא ישאירו עליהם את חותמם והם לא יספגו את החיים לתוכם. חומרים אלה מתאימים לאנשים המתקשים להתמודד עם כתמים ושריטות. לעומתם, מעניקה החומריות הטבעית חום, מאפיין המאפשר ניקיון מינימליסטי עיצובי שאיננו משרה קור וניכור.
Alvar Aalto, Villa Mairea, 1939, in 'Arch Daily'
מעטפת של חומריות המושפעת מהטבע ומאדריכלות יפנית. המבנה ניצב על סף היער ומתוכנן כולו כמחווה לו, עשוי חומרים מקומיים ושופע חום ואור רך.
Peter Zumthor, Secular Retreat in Devon, 2019, Photo: Jack Hobhouse in Living Architecture*
בטון כחומר חם ומלא הבעה, מינימליזם שאינו קר.
שני המבנים עוסקים בחומריות ובקשר לטבע ולמקום.
אלטו, אחד מגדולי המודרניסטים במאה ה-20, הוא אדריכל פיני שיצר בהקשר לתרבות מקומית ותוך שימוש בחומרי המקום. ידוע כי אלטו הושפע מהתרבות היפנית, והתבוננות ב"וילה מאיראה", על חומריה המעובדים בעדינות תוך השארת תחושה חומרית חזקה של הקשרם המקורי, מעידה על כך. אלטו מנסה לשכפל את היער, לייצר מבנה שמהדהד את הנוף סביבו באלמנטים שונים המתחברים ליצירה כוללת. הוא משתמש במגוון חומרי אשר בראשו העץ עצמו, מלך היער, והוא בצורתו הגולמית.
זומת'ור, אדריכל שווייצרי עכשווי, מציג אדריכלות מינימליסטית יותר אך חמה לא פחות. החומר אצלו הוא מעטפת הכל, כמעין רחם או מערה. הבטון הוא החומר אותו זומת'ור מפרק ומרכיב מחדש, כאשר הוא נולד בשנית הוא מכיל בתוכו מרכיבים מהאדמה המקומית שבתוכה נבנה הבית. הבטון של זומת'ור מלא הבעה שנותנת תחושה של חום וקרבה לטבע.
שני המבנים הינם ייצוגים של טבע וטבעיות, ושניהם משתמשים בחומריות על מנת לעשות זאת.
עריכה: עפרה רגב
* "Living Architecture"- פרויקט של הסופר האנגלי אלן דה בוטון שנוצר במטרה להנגיש לציבור הרחב אדריכלות מודרנית איכותית. אדריכלים גדולים תכננו מספר בתי נופש ברחבי אנגליה בהם יכול הציבור הרחב להתאכסן וכך לחוות את כוחה של אדריכלות במיטבה.
[1] קורן, לאונרד, תרגום: מירב זקס-פורטל, "וואבי סאבי לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים", אסיה הוצאה לאור, רמת השרון, 2003, עמ' 25
Villa Mairea:
Secular Retreat in Devon:
Comments